_כרונולוגיה

1944- 1950

1944

יולי – עלייה לארץ דרך מצריים. שדה אליהו,

היה בהכשרה של ההגנה. למדו להשתמש ברובים ושמרו בלילות. קיבל אות ההגנה ושתי נקודות לפנסיה.

באחד הלילות הייתה תקרית- היה צריך לשירותים והלך מאחורי עץ, נפלו לו 5 כדורים מהחגורה (חגורת בד מיוחדת עם מלאי של כדורים. יצאו עם 50 כדורים) וזה היה אסון. שלחו אותו לחפש. הוא מצא את הכדורים אבל ראו את זה בעין לא יפה כי אם הבריטים היו מוצאים, זה היה אסון. לתקופה מסוימת נתנו לו לשמור רק עם מקל.

בתקופה הזו לכל משק היה רובים עם רישיון לנוטרים ששמרו על הקיבוץ (נוטרים – שוטרים מדרגה ב' שאחראים על השמירה המקומית. הם היו שומרים חוקיים).

 1945

קורס שליחים בבית וגן שנשלח אליו מהקיבוץ אחרי שנגמרה השנה של הלימודים בישיבה, עשה בחינות והתקבל, אבל עזב כי לא רצה להמשיך…….לא יודע למה.

כשבאו עולים נוספים מטריפולי קראו לו לעזור בקליטה. הוא הסתובב איתם במחנה עבודה במחנה יהודה על יד ראשון לציון, מחנה שנקרא "אמונים".

אבא שלי השתתף בעלייה לקרקע של עין הנציב ועלה ביחד עם החבורה שבאה מטריפולי. הגרעין הראשון התיישב בראשון לציון.

הייתה לו בזמן הזה חברה שקראו לה נעמי.(אמריקאית שהגיעה עם החיילים האמריקאים לירושלים).

1946

באמצע  46 החליטו הטריפוליטאים להתחבר עם עולים ממצרים לכפר עציון, וקבוצת נוער מתורכיה שעלתה לטירת צבי (משה אשכנזי, חיים רומי- חברים שלו עד היום) ורצו להקים גרעין של יוצאי צפון אפריקה ואסיה.

לאחר תקופה, המזרחי קיבל אותם כקבוצה ונתנו להם מחנה עבודה בנתניה איפה שנמצא היום שיכון וותיקים. הוא עזב את שדה אליהו והתקבץ עם החברים. מעטים מיהודי לוב נשארו. הרוב התפזרו בערים. עבד כעגלון ועזר למשה חדד מהנדס העיר להעביר את הדירה של ההורים שלו. ישב כעגלון במרכז נתניה איפה שהייתה התחנה המרכזית הישנה. נשארו שם עד ינואר 47.

סוף השנה –הגיעו קבוצות של בחורים ובחורות צעירים מטריפולי והפועל המזרחי שלח אותו לקלוט אותם לקיבוצים.

אחרי שבועיים במחנה עולים בקריית חיים חלק מהם לא רצו ללכת לקיבוץ והתפזרו לערים, חלק אחר עבר לשדה אליהו, וחלק אחר למחנה עבודה של הגרעין של עין הנציב (עדיין בלי שם- אמונים). הם עבדו בלבני סיליקאט, ובחקלאות. אבא עבד איתם והוביל לבנים לתל אביב.

1947

הגרעין הצפון אפריקאי נשלח לעבוד בכפר סבא. התפזרו בין כמה חקלאים ופרדסנים, ואבא הגיע לפרדס של אנטמן.

אחרי כמה ימים שעבדו שם אנטמן הציע לו להישאר לעבוד. בגלל שקיבל מכתבים מההורים ושמע על המצב הקשה, החליט לקחת חופשה מהקיבוץ. לקח את מיטת הסוכנות וארון  בגדים שהיה ארגז תפוזים, ומנורת נפט ועבר לחדר  סבא הערבית (גאולים, קפלן של היום). עבד בפרדס והיה אחראי . היה צריך להתחרות בערבים בכמות הבורות שעושים סביב העצים. אבא היה חרוץ ולכן אנטמן רצה שישאר לעבוד אצלו. אחר כך עבד בהשקאה, בקטיף, גיזום, כל מה שצריך בפרדס. כשאנטמן חכר שדות נוספים אבא עבד גם בזריעת תפוחי אדמה, מלפפונים. היו 5 אחים שהיו שותפים ובעלי הבית ואבא היה עוזר ראשי. השכר היה 90 אגורות ליום. בקושי הספיק לאוכל, מעט חסך לשלוח להורים. היה נוסע לרמת גן- בתקופה הזו התחילו להגיע עולים מלוב, היו נפגשים ברמת גן ליד קולנוע רמה במוצאי שבת, שומעים חדשות. ברמת גן הייתה שכונת גפן שהיו בה טריפוליטאים שהגיעו בשנת 1937 כמו בשכונת מונטיפיורי. את החדשות קיבלו דרך מכתבים, אנשים שהיו מגיעים לרמת גן או לשכונת מונטיפיורי. הייתה לו חברה נחמדה ממונטיפיורי, היו הולכים ברגל לרמת גן. היא חיכתה לו כל מוצאי שבת והיה קשר יפה ביניהם. היו חוזרים ברגל.

נזכר בחברה האמריקאית מניו יורק שבאה עם החברים הבריטיים, נעמי, שהלווה לה עשר לירות. לא היה לה כסף אבל הוא היה צריך לעזור להורים והיא דחתה אותו לזמן מה ואז החזירה. אחרי זה לא נפגשו יותר. היא הייתה ילידת 21, והוא יליד 24, הייתה מבוגרת ממנו.

הנסיעה באוטובוס לכפר סבא עלתה 6 גרוש. היה שילינג – 20 בלירה אנגלית-פלשתינאית.

ב-47 הסתובב בכפר סבא בעבודות חקלאיות מגוונות. חסך כ-50 לירות. כולם רצו הלוואות. אנטמן לא שילם בזמן, תמיד היה עיכוב בתשלום. כשהלך לצבא, עוד היה חייב לו משכורות.

1949

מרץ – ג'וליה מגיעה לארץ. אבא חייל סדיר בג'למי.

יולי? – ההורים של אבא הגיעו לארץ, אבא היה בבסיס בג'למי, חייל סדיר.

ספטמבר- אוקטובר – ההורים של אבא הגיעו לכפר סבא. אבא בבסיס בבת גלים, מקבל חופשה ללא תשלום ונוסע לירושלים לקורס של הסוכנות לשליחים בדרום אמריקה.

• אחרי החגים – אמא לא מסכימה לנסוע לדרום אמריקה. אבא עוזב את הקורס וחוזר לצבא.
• היחידה בטירה סופחה לחטיבה 7, כשחזר הצבא התחיל להתארגן, צמצמו את חיילי הסדיר, אחרי הסכם הפסקת האש עם מצריים וירדן, ואז הועבר לבת גלים.

נובמבר =דצמבר – מגיעים ההורים של ג'וליה. הם עוברים לבאר יעקוב למעברה, ג'וליה עוזבת את יפו. אבא בבת גלים ונוסע לבאר יעקוב בטרמפים. כל הדרך שלג, הרבה מעברות נשטפו, הציוד והאוהלים נסחפו. הצבא התגייס וסייע לאנשים לשקם את המעברות מנזקי השלג.

בחדרה הג'יפ שנסע בו לא יכל להמשיך בגלל השלג. השלג התחיל בדרך אחרי שיצא מחיפה.

בתקופה הזו עשו את האירוסין. לקח את ההורים שלו לבאר יעקוב באוטובוס לתל אביב ומשם לבאר יעקוב. קנה לה מתנה לחתונה תכשיט מזהב מכפר סבא. צמיד ששמרה הרבה שנים. הקנייה הייתה כמובן בתשלומים, ושם קנה לי אחרי שנים את התכשיט עם התלתן.

1950

פברואר – אבא חותם קבע, וחותם על בקשה לבית בצהלה. שאלו מי רוצה גם דיור. הוא ביקש צהלה וגירד 100 לירות כדי להיכנס לרשימה. זה היה המון כסף.

מרץ – חתונה של אלי וג'וליה

מאי – יום העצמאות

דצמבר –  לפני שנולדה הבת הראשונה, ביקשו עוד תשלום של 350 לירות, והיה צריך לקנות ארון ומיטה לתינוקת. הוא וויתר על הבית בצהלה כדי שיוכל לקנות רהיטים לילדה.