אבא התחיל לקבל מכתבים מההורים, שהמצב הולך ונהייה יותר ויותר קשה. הוא גם שמע מהחברים שהגיעו שהמצב בטריפולי קשה. יום אחד כשהחברים הגיעו לעבוד בפרדסים בכפר סבא, הגיע אחד הפרדסנים, אנטמן, וראה שאבא שלי מתמצא בארגון. הוא הזמין אותו והציע לו לעבוד אצלו. אבא ביקש חופשה מהקיבוץ, כדי לעבוד ולשלוח כסף להורים. הוא קיבל לירה ליום, 20 לירות לחודש, גר בצריף רעוע ברחוב תל חי. הרהיט היחיד שהיה לו הייתה מיטת סוכנות, והארון היה ארגז של תפוזים ליצוא. הנייר בו עטפו את התפוזים היה נייר הטואלט הרשמי עוד הרבה שנים אחר כך. המותרות הייתה מנורת נפט. את השכר שקיבל חילק בין צרכי הקיום הבסיסיים, ובין המשפחה בטריפולי. בשבת אכלו צ'ולנט אצל משפחת לוזון- הם עלו לארץ ביחד אתו, גרו בכפר סבא, והיו מבשלים ארוחות תמורת תשלום. כשהמשפחה שלהם גדלה ולא היה מקום, היה מארגן לעצמו מאכלים בדרכים אחרות. למשל היו הולכים ברגל למגדיאל בחבורה, ושם הייתה מסעדה, שהייתה מאכילה את הרווקים תמורת תשלום מראש.
כשעבדו בפרדס קנו בערב חצי לחם שחור, לבניה ופרוסת דג לקרדה. זה מה שאכלו כולם. כשהיה מספיק כסף קנו גם פרוסת גבינה.
ההבדלים בין אשכנזים וספרדים לא הדאיגו את אבא והוא לא הבחין בהם. הוא אף פעם לא חשב שמקפחים אותו בגלל המוצא. בקיבוץ התחבר עם הייקים, ובישיבה בירושלים חלק חדר עם אשכנזים.
כשהתחיל להשתכר, עבר לגור ברחוב רוטשילד, אצל אישה שהייתה לה חנות בדים בוויצמן, וחלק חדר עם חברים- רומני והונגרי. לא הייתה לאף אחד מהם בעיה עם המוצא השונה. הם אכלו מה שהיה, ולא בישלו בבתים.
אבא עבד בכל עבודה אפשרית שמצא כדי לחסוך. בין היתר, היה מחכה אחרי העבודה למשאיות שהביאו סחורות לחנויות בשוק, והיה עוזר לפרוק שקים. מה שהרוויח סייע לתחושת רווחה. בתקופה אצל אנטמן הפרדסן, הייתה עונה של איסוף בוטנים. מהעלים של הבוטנים עשו במכבש חבילות לבהמות. בשדות הבוטנים עבדו בחבורה: אלימלך אנטמן, הבן הצעיר של המשפחה, אליהו פיצרילו שנפל במלחמת העצמאות, וירחמיאל אחד, שגר היום צפונית לרח' אחד העם בדיור מוגן ברמת יצחק.
בכפר סבא שמע את ההכרזה על ההצבעה באו"ם על הצעת החלוקה בכ"ט בנובמבר, הוא זוכר זאת היטב: המון אנשים עמדו בכיכר העיר בכפר סבא- ברחוב וייצמן פינת רוטשילד, והקשיבו ביחד לרדיו מרכזי מבית הקפה בפינה. ב-12 בדיוק שמעו את ספירת הקולות, את ה-YES ואת ה-NO. כשהתקבלה ההחלטה ברוב קולות כל חברי המושבה יצאו בריקודים עד אור הבוקר.
כתיבת תגובה