אבא שלי נולד בטריפולי בלוב, בב' כסלו תרפ"ה, (29 בנובמבר 1924), כבן בכור להוריו, רחמים וזולה.
אימו, סבתא זולה, נולדה ב-1907 בטריפולי, ואביו, סבא רחמים, נולד ב-1900 בכפר זלוטן. המשפחה של סבא רחמים ברחה מטריפולי לכפר, וכאשר היה בן 11, חזרו חסרי כל לטריפולי. המלחמה בלוב התחילה למעשה עם הכיבוש האיטלקי. היו בעיות עם השבטים הברבריים באזורים המדבריים מהכפר "זלוטן " ודרומה. הקרבות היו בין הצבא האיטלקי לשבטים, אבל היהודים היו השעיר לעזאזל. ולכן, ברחו מהערים לכפרים, ומהכפרים לערים הגדולות לפי הצורך. האזורים המיושבים בלוב הם בעיקר אלה הסמוכים לחוף הים, והתנועה ביניהם נעשתה בסירות או בדרך היבשה .
המשפחה של סבא שלי השתכנה באותה חצר בה גרה משפחתה של סבתא שלי. הבתים היו בנויים עם חדרים גדולים, שנפתחו לתוך חצר פנימית גדולה. לכל משפחה היה חדר אחד או יותר, על פי גודלה ויכולותיה הכלכליות. בתוך החצרות התנהלו חיי הקהילה, המסחר, והפנאי. נשים ישבו ביחד והכינו ארוחות, גברים ניהלו משא ומתן, סחורות החליפו ידיים, וילדים קטנים השתעשעו. למרות הבדל הגילים ביניהם, סבתא זולה מצאה חן בעיני סבא רחמים, כי הייתה ילדה יפה ושובבה, והוא חיכה לה עד שתגיע לגיל בו תוכל להינשא לו.
במלה"ע הראשונה, לוב הייתה חלק מהאימפריה העותומנית. תורכיה חברה לגרמניה, ואיטליה לאנגליה וצרפת. האנגלים כבשו את לוב, והיא הייתה נתונה לחסות הממשל האיטלקי.
בשנת 1924 התחיל הפשיזם באיטליה, והגיע גם ללוב. היו קבוצות פשיסטיות שנלחמו ביניהן כי מטרותיהן היו שונות. היהודים ניסו לשמור על פרופיל נמוך כדי לא להיפגע מהיריבות בין הקבוצות. הממשל היה איטלקי, מרשם התושבים היה איטלקי, והכסף היה איטלקי. לוב התנהלה כמושבה איטלקית, אבל התושבים לא קיבלו אזרחות. גם כשהתורכים שלטו בלוב, לפני האיטלקים, לא נתנו אזרחות לתושבים.
4 השנים הראשונות של אבא שלי עברו עליו בחצר בחברת הנשים. נשים היו נכנסות להיריון, יולדות, מיניקות, ובסיום תקופת ההנקה, נכנסות שוב להריון. בהתחלה גרו על יד בית החרושת לסבון, והוא זוכר את ריח סבון הכביסה שמילא את הבית בכל שעות היום. אחרי שנולד אחיו שלום, הם עברו לבית עם שתי קומות – למעלה 2 חדרים ולמטה 3 חדרים. בבית הזה גרה גם דודה מרים אחותה של סבתא זולה. כשאבא שלי היה בן שנתיים, הוא התגלגל במדרגות ונפל על הדודה מרים. היא נפגעה, ולאחר זמן נפטרה. הוא זוכר שהאשימו אותו שהיא מתה בגללו.
לדודה מרים היה תינוק, אליהו בנעטיה, שהיה צעיר מאבא שלי ב-10 חודשים, והם היו חברים מאוד קרובים גם בבגרותם. שלום, נפטר בגיל 10 חודשים, וסבתא שלי טיפלה גם באליהו, האחיין היתום, עד שאבא שלו התחתן בשנית.
מגיל צעיר אבא עזר לאימא שלו בעבודות הבית. היה שואב מים מהבאר לרחצה, מביא במכלים מים לשתייה מהברז הציבורי שהיה מותקן ברחוב, מבצע שליחויות, ומשתעשע בטיגון קציצות. סבתא סיפרה שבגיל שנה הוא כבר עמד לידה, וטיגן את הקציצות המיוחדות שהכינה לשבת- המאפרום.
כילד שובב ומרדן, (והיום אני מבינה שהוא היה היפראקטיבי בלי תעודות) זוכר שקיבל הרבה פעמים מכות מאבא שלו, וגם זוכר שאימא שלו הגנה עליו, וכעסה על אבא שלו, כשהיה מכה אותו. בגיל 4 היו הילדים יוצאים למסגרות חינוכיות. חלקם הלכו לאסינו – הגן האיטלקי, וחלקם נשלחו לחדר. אבא שלי רצה ללכת לגן, ביחד עם בן הדוד אליהו, אבל סבא רחמים התעקש שילך לחדר. וכך, בגיל 4 התחיל ללמוד תורה בבית הכנסת, בבית מדרשו של הרבי. הכתב הראשון שלמד לכתוב היה כתב רש"י, ואחריו את האלפבית הטריפוליטאי.
בגיל 7 נשלח לבית הספר העממי האיטלקי Pietro Vary, שהיה ברובע היהודי, ולמדו בו רק ילדי היהודים. לא למדו בשבת ובראשון. הוא לא זוכר אם הייתה הפרדה בין בנים לבנות בבית הספר, אבל חושב שהלימוד היה מעורב לבנים ובנות, כי הוא זוכר ששיחקו גם עם הבנות.
בבית הספר היסודי למדו משעה 8 בבוקר עד 1 בצהריים, ואחר הצהריים למדו בתלמוד תורה, עד שעות הערב.
מגיל עשר, למדו בערב גם עברית. כל היום למדו, עד השעות המאוחרות של הלילה. בית הספר היסודי היה מסגרת של 5 שנים, אבל הן היו אינטנסיביות ולמדו בהן חשבון, אלגברה, גיאוגרפיה, היסטוריה, איטלקית ועוד. בשנת 1935,כשהיה בן 11, סיים את בית הספר היסודי. איטליה כבשה את אריתראה, ומוסוליני המליך את ויטוריו ה-3 לקיסר האימפריה. מוסוליני עצמו היה הדוצ'ה. המשך הלימודים בתיכון היה בעייתי, כי בתיכון האיטלקי למדו גם בשבת, וחייבו גם את התלמידים היהודיים להגיע. הוא ניסה ללמוד באליאנס אבל התקשה עם השפה הצרפתית. לכן עזב את הלימודים באמצע השנה הראשונה או השנייה. בבית היו כבר כמה אחים קטנים, והוא התחיל לסייע בפרנסת המשפחה. עבד כעוזר בחנויות: פעם במכולת, פעם בחנות בגדים. כולם היו סוחרים , והחנויות היו ברובע המודרני של טריפולי.
מעבר ללימודים האינטנסיביים, אבא שלי היה יד ימינה של אימא שלו בניהול הבית. סבא עבד הרבה שעות במפעל כמנהל עבודה בכיר, והבן הבכור שאב מים מלוחים מהבאר שבחצר לצרכי ניקיון, והביא מי שתייה מהברז שהיה בפינת הרחובות.
כתיבת תגובה